מה הבעיה בקניית מוצרים פרטיים על חשבון הציבור?

נחשפה כאן חשבונית של העירייה על קנייה של סיגריות בחנות בעיר ביתר.
החשבונית שנחשפה, יש עליה חוק התיישנות, (בכדי שלא לפגוע חלילה) ובעיקר עבר כאן מסר: יש הרגל להשתמש בכספי ציבור לצרכים פרטיים, בצורה רשמית, על חשבונית עם סמל העירייה מתנוסס עליה.

שאלו כמה תושבים, בשיחת חולין בין "מנחה למעריב", מה הבעיה אם קנה ראה"ע סיגריות בחשבונית עירייה? כל עסקן חרדי הלוא יודע איך לעגל פינות פה ושם, פה תקציב עובר לקרוב משפחה, פה מינוי ב"מכרז" נתפר למכר מסויים. שם קונים "כיבוד ללשכה" ועורכים 'סעודה קטנה' אל תוך הלילה. מישהוא מת מזה? אז מה הבעיה?! כמה שקלים על סיגריות?

העניין פה הרבה יותר מהותי. כל "פוילע שטיק", כל עוד הוא בחסות החוק, יש לו על מה לסמוך. ברגע שיש זילזול בנהלים, ומתרגלים לחיות על חשבון הציבור, זה בא לידי ביטוי בדברים גדולים ובדברים קטנים.

בנוסף לכל הצרות האלו, נבחר ציבור חרדי חייב להבין שהוא מייצג ציבור שומרי תומ"צ מאחוריו. הרי כשיהיה ביקורת, והיום כבר יש כזו, כל גניבה קטנה מטילה בוץ בכל הציבור החרדי תושבי ביתר. ואין לך חילול השם גדול מזה.

לכאורה, מה הבעיה שאחד מבכירי העירייה לא 'מעביר כרטיס' בכניסתו וביציאתו? כשיש זלזול בכספי ציבור, זה מתחיל בסיגריות ע"ח הברון, כיבודים עד אין קץ בעשרות סעיפים שונים ומשונים, ממשיך בשיחות חינם ע"ח משלם הארנונה, ונגמר בדברים גדולים יותר.

"דין פרוטה כדין מאה", ומי שמזלזל בכספי ציבור ה'קטנים' מזלזל בציבור עצמו. מה שקורה בסוף, שאותו ראה"ע שזלזל בכספי הציבור, הוא עצמו גוזר גזירות קשות, בכדי לתקן את ההתנהלות שלו עצמו. הוא מבזבז, והציבור ישלם.


רובינשטיין וחשבונית ישנה. על חשבון הברון