שאולזון נתפס שוב בקלקלתו, והתנצל בחצי פה

מי שלא מכיר את השתלשלות הדברים: שאולזון פירסם תמונות שקיבל לכאורה של תמליל שיחה ובו הכפשות נוראיות על מנחם זיידה.

הקורא התמים יכל לחשוב לעצמו שאכן אמת בפירסום. הביטויים שנאמרו שם אינם ראויים כלל לציינם, בכל מדיה, ובודאי לציבור ירא שמים.

במכתב חריף ששלח זיידה לשאולזון (ראה תמונה) הוא קורא לו לדין תורה במקום אשר יבחר הנתבע, היות וכל הפירסום בשקר יסודו, ולא היו דברים מעולם.

שאולזון, לפתע משנה את עורו. מתוקף חסר רחמים, עם ביטויים קשים שלא יעלו על הדעת לחרדי שקצת מכבד עצמו, הוא מכנה בכותרת את זיידה "מוצץ דם". ביטוי שבכלל לא מאוזכר בצילומים המזוייפים של התמליל.
שאולזון הופך לפתע לשיה תמימה, ולא מבין על מה המהומה. הוא טוען שרק ציטט את מה שכתוב בתמליל (כאמור זה שקר גס), וטוען שנוהג בהגינות להביא את תגובת הנתקפים.

מה ששאולזון לא מציין, שמילים רעות שאדם מוציא מפיו ויש בהם הוצאת לע"ז על בן אדם, אי אפשר אחר כך להחזיר אותם.

הדבר חמור פי כמה, שבמסרים הרעים שהפיץ שאולזון, הוא הציג כביכול את שלושת העבירות החמורות שבתורה: גילוי עריות, (שם החשב 'זנזוני' במקום זנזורי, מזכירות בעירייה, ועוד פנינים) שפיכות דמים (מוצץ דם) חילול שבת (החשב הוא מחלל שבת וחבר של זיידה).

שאולזון כבר נתפס בעבר בקלקלתו. הפעם הוכח שוב שאפשר ל'האכיל' אותו בכל זבל, והוא יאכל. הבעיה ששאולזון אוכל רק מה שמסתדר לו עם האידיאולגיה המעוותת שלו, להשפיל אדמורי"ם של החסידויות הגדולות ביותר, גם במחיר של הלבנת פניהם של אלפי החסידים בארץ ובעולם. מעולם לא ישמע אצלו שביב ביקורת על מי שהוא חפץ ביקרו.

מי ששכל בקודקודו, מבין שהתמליל כביכול של זיידה, הוא נשמע כמו החלום הוורוד של רובינשטיין. מילה במילה מתוך פיו.

לגבי הקשר כביכול של זיידה והחשב המלווה, וכאילו שהוא חבר שלו וכדומה, זיידה מספר כי מעולם לא דיבר עם החשב... כך שכל העלילה הבזויה ממוחו הקודח והמרושע של היועץ התורן.