התיקנאים (מַקָָָּּּקָָָּּּים) הפכו למכת העיר ביתר עילית. בבתים, בתעלות הניקוז בצידי הדרכים. בעליות בבתים ומרתפים. גם בחללים – פאר העיר ביתר עילית.
בחניות "טמבור" דווח על מחסור חמור בכל נגזרות ה-k: 300, 1100, ועוד מספרים שונים, שהמשותף להם, שעל כולן מאוייר ג'וק = מקק בגודל כמעט טבעי.
דא עקא, כשהורה נחלץ חושים למשמע האזעקה "אימלללללהההה ג'וקקק!!!!" ונוטל הוא את ה"פליט" כמו שקראו לו אבותינו מקדמת דנא, ומתיז מנה הגונה מהחומר לעבר פתחי מילוט וחריצים שאיוו משכנם למשפחות המקקים, נראה כי הפעם המערכה צלחה.
ולא היא! למחרת בבוקר, שוב נשמעת האזעקה. הפעם היא עולה ויורדת: "אימללללההה ג'וקים!!!!"
הוא מגרש את קורי השינה מעיניו, ורץ לבדוק את מקור היללה. והנה, מכל חריצי הבית והמחבואים צצים להם מיני מקקים – תיקנים – תיקנאים: זה הפוך על בטנו ומפרפר, זה זוחל בשארית כוחותיו, ועוד כמה קטנים מסתתרים בפינות הבית...
ההורה המיואש משתלט על המהומה ומרגיע איכשהו את בני הבית, וממהר לבית הכנסת לתפילת שחרית. בדרכו הוא מבחין בעוד כמה מקקים – תיקנאים שנחפזים לדרכם על המדרכות והתעלות, בכניסות וביציאות----
ריבונו של עולם – הוא שואל, היכן שירותי התברואה העירוניים???
לאחר תפילת שחרית הוא מבחין בדף אדום המציץ לו בנונשלנטיות מתיבת הדואר כאומר: ר' איד, לא שילמת ארנונה----
שרותי התברואה בעיר עסוקים בלדאוג לראיס למלא את כריסו בטשולנט וקוגל לתפארת העיר ביתר.
השבמחקשרותי התברואה בעיר עסוקים בלדאוג לראיס למלא את כריסו בטשולנט וקוגל לתפארת העיר ביתר.
השבמחקהמצב הפך בלתי נסבל. יש כאלה שממש לא מתפקדים בגלל המכה
השבמחק